ארגון חמאס נוקט מאז תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר בלוחמה פסיכולוגית ובשיטות של טרור נפשי נגד ישראל. את הפעילות הזו מרכז הדובר של הזרוע הצבאית של חמאס המכונה "אבו עוביידה" שעומד בראש מחלקת ההסברה הצבאית של חמאס. הלוחמה הפסיכולוגית נעשית דרך אמצעי התקשורת של חמאס והרשתות החברתיות. מתחילת המלחמה מקפידה הזרוע הצבאית של חמאס לתעד בצילומי וידיאו את הקרבות בין לוחמיה לבין חיילי צה"ל ברצועת עזה. היא גם ציידה מראש במצלמות את מחבלי הנוח'בה, שעשו את הטבח בישובי עוטף עזה ב-7 באוקטובר וחטפו 240 בני ערובה ישראלים, כדי שיוכלו לתעד את מעשי הזוועה והחטיפה. המטרה הייתה להשתמש בהמשך בצילומים לצורך הלוחמה הפסיכולוגית שלה והצגת ניצחונה על ישראל כדי להעלות את המורל הפלסטיני ולהשפיל את ישראל. הזרוע הצבאית של חמאס הפכה את הדובר שלה "אבו עוביידה" לאייקון תקשורתי ולסמל של המאבק הצבאי נגד כוחות צה"ל, הוא מופיע בתקשורת כשהוא רעול פנים וההודעות שלו הן דרמטיות, לעיתים יש בהן חדשות חשובות, אך לעיתים הן גם מלאות בשקרים כדי לפאר את הזרוע הצבאית של חמאס. בגלל הבלעדיות של המידע שהוא מפיץ בקולו ובתמונתו הוא התפרסם בעולם הערבי והפך לסמל להזדהות עמו לצדו של מוחמד דף, המפקד העליון של הזרוע הצבאית של חמאס. השניים זוכים לפופולריות עצומה ברחוב הפלסטיני וגם ברחוב במדינות ערב ובכמה מדינות באירופה ובאמריקה הלטינית.
התמקדות בנושא החטופים הישראלים
הזרוע הצבאית של חמאס מפיצה באופן שוטף סרטוני וידאו קצרים משדה הקרב ברצועה המראים פגיעות של מחבלי חמאס בטנקים, נגמ"שים ובחיילי צה"ל.היא גם מפרסמת לעיתים נתונים שקריים(פייק ניוז) על פגיעות רבות כביכול בכלי רכב משוריינים והריגת חיילי צה"ל. המספרים הם מומצאים או מוגזמים כדי לנסות ולהראות כי חמאס הוא זה שולט בשטח וידו על העליונה. עיקר ההתמקדות של הטרור הפסיכולוגי של חמאס הוא בנושא החטופים הישראלים, הוא מנצל את הימצאות אזרחים רבים בידיו, נשים, גברים וילדים בניסיון להסית את דעת הקהל בישראל נגד ממשלת נתניהו כדי שתפסיק את המלחמה ברצועת עזה. ההסתה נעשית באמצעות הפצת סרטוני וידאו קצרים שבהם מופיעים חטופים ישראלים ומקריאים טקסטים שהוכתבו להם על ידי חמאס שתוקפים את ממשלת ישראל ופונים לדעת הקהל הישראלית. חמאס ניסה באמצעות הסרטונים האלה להגביר את ההפגנות בישראל נגד הממשלה כדי ללחוץ עליה שתסכים לשחרר את כל האסירים הביטחוניים בבתי הכלא בישראל תמורת החטופים. במקרים אחרים חמאס ניסה לטעון ולהעביר מסר באמצעות הסרטונים שהפיץ ובהם צילומי גופות של חטופים ישראלים, כי הם נהרגו בשבי כתוצאה מההפצצות של חיל האוויר הישראלי או במהלך ניסיון כושל של חיילי צה"ל לחלץ אותם מהשבי. במרבית המקרים מדובר בחטופים שנרצחו בשבי על ידי חמאס. מדי פעם מפרסמת הזרוע הצבאית של חמאס הודעות כי איבדה את הקשר עם חוליות של פעיליה ששמרו על חטופים ישראלים כתוצאה מהפצצות חיל האוויר, היא מפרסמת שמות ספיציפיים של החטופים ישראלים שעליהם שמרו כביכול פעיליה כדי ליצור אווירה של פחד ודאגה בקרב משפחות החטופים ודמורליזציה בקרב הציבור הישראלי. כמשקל נגד לעדויות המצולמות של ניצולי הטבח בישובי עוטף עזה ושל חטופים שחזרו מהשבי על מעשי הרצח והאונס ועל התנאים הקשים בשבי, הזרוע הצבאית של חמאס ביימה סרטונים בהשתתפות כמה מהחטופים הישראלים שסיפרו בעת שחרורם כי קיבלו יחס טוב בשבי. יחיא סינוואר עצמו ביקר במנהרות ברצועת עזה כמה מהחטופים, שידע מראש כי הוא עומד לשחררם ,והבטיח להם בשפה העברית כי לא יאונה להם כל רע בשבי כדי שיאמרו את הדברים לאמצעי התקשורת בישראל לאחר שישוחררו מהשבי. הזרוע הצבאית גם הפיצה צילומים של חטופה ישראלית שמקבלת טיפול רפואי לאחר שנפצעה מירי מחבל חמאס ב-7 באוקטובר. גורמים בכירים בחמאס טוענים כי גם צה"ל נוקט בלוחמה פסיכולוגית ומפיץ הודעות שקריות וסרטונים כדי להראות את הצלחתותיו בשדה הקרב. חמאס מייחס חשיבות רבה ללוחמה הפסיכולוגית ורואה בה חלק חשוב במלחמה על דעת הקהל הפלסטינית והישראלית וההשפעה על מקבלי ההחלטות בישראל. המסר העיקרי שמופיע בסרטוני הלוחמה הפסיכולוגית של חמאס בתקופה האחרונה הוא שזמנם של החטופים הישראלים הולך ואוזל וכי הם ימותו בשבי, או שיעלמו כפי שנעלם הנווט השבוי רון ארד, אם ממשלת ישראל לא תענה בהקדם לדרישות של חמאס ובראשן הפסקת המלחמה ברצועת עזה. המסר מזכיר גם כי בעשר השנים האחרונות מוחזקים בשבי חמאס 4 שבויים ישראלים: אורון שאול, הדר גולדין, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד וכי ממשלות ישראל הזניחו אותם, בימים האחרונים טוען חמאס כי איבד את הקשר עם החולייה ששמרה עליהם בגלל הפצצות ישראל ברצועה. חמאס מנכס לעצמו גם השפעה על הממשל האמריקני בזכות הלוחמה הפסיכולוגית המוצלחת שלו וטוען כי הנתק הטלפוני שהיה בין הנשיא ביידן לראש הממשלה נתניהו מאז ה-23 בדצמבר הוא תוצאה ישירה של מאמציו בתחום ההסברתי.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
